דינמיקה של שכונות מגורים – השוואה בין רמת אביב א' (תל-אביב) ושכונה ד' (באר-שבע)

העובדה שהסביבה הבנויה משתנה בהתאם לצרכי האנשים החיים בה מחדדת את הרעיון כי העיר הינה ישות אורגנית, דינמית ומתפתחת ללא הפסקה. ג'יין ג'ייקובס (1961) הייתה הראשונה להגדיר את העיר כמערכת חיה ומורכבת המכילה סדר דינמי ומתהווה כחלק מתהליך בלתי פוסק של שינויים והסתגלות, "מרחב המתפתח בהדרגה". היא סבורה כי ככל שהעיר מתוכננת ונשלטת באופן ריכוזי כך מצטמצם המקום לגמישות ולספונטניות.

בדומה לה, אחרים התייחסו לערים מסורתיות כמערכות אדפטיביות ומורכבות, שכן תהליכי שינוי והסתגלות לתנאים חדשים, מתרחשים בהן מאז ומתמיד (Cozzolino, 2020). יחד עם זאת, קוצולינו מחזיק בעמדה כי חלקים בעיר המודרנית, בניגוד לעיר המסורתית, נמצאים במצב של 'קיפאון', דבר המעמיד בסכנה את הישרדותם לטווח הארוך, ואף מוליד ומחזק את קיומן של שכונות שהוא מכנה "אנטי-אדפטיביות". בעזרת סט של קריטריונים המתארים את המבנה המרחבי של השכונות המודרניות, הוא מגדיר את הקושי שלהן להסתגל לשינויים באופן ספונטני.

זאת ועוד: הסתכלות על הסביבה העירונית כמערכת מורכבת הכוללת מגוון קשרים בין רכיביה, שבמסגרתם נוצרים באופן ספונטני סדר כולל וארגון עצמי, מאפשרת להבין את הדינמיקה העירונית הכוללת תהליכים שונים המתרחשים כתוצאה מפעולות מקומיות ומהתערבות של כוחות חיצוניים (Alexander, 1965). אם כך, נשאלת השאלה, מה גורם למרחבים מסויימים לעבור תהליכי שינוי, בשעה שמרחבים אחרים נשארים כפי שהם עם חלוף השנים ומתקשים להיות מותאמים לשינויים.

במחקר זה אבחן באופן ביקורתי את פרדיגמת התכנון המודרני, שהולידה מרחבים אנטי-אדפטיביים במהותם, ובאמצעות השוואה בין שתי שכונות מגורים, אנסה להבין את הגורמים לדינמיקה עירונית, את השפעות ההתערבויות התכנוניות ואף להצביע על השחקנים המעורבים בתהליכי השינוי המתרחשים במרחבים אלה.

Alexander, C. (1965). A city is not a tree. 1965, 124.

Cozzolino, S. (2020). The (anti) adaptive neighbourhoods. Embracing complexity and distribution of design control in the ordinary built environment. Environment and Planning B: Urban Analytics and City Science, 47(2), 203-219.‏‏

Jacobs, J. (1961). The Death and Life of Great American. Cities, 458.‏

החוקרת: הדר אופנהיים, סטודנטית MA.