קו תל-אביב ברצלונה היה עמוס בשבוע שעבר – ישראלים רבים נסעו לברצלונה לפסטיבל המוסיקה פרימאוורה. גם אני הייתי בין הנוסעים, אבל לפסטיבל אחר. הייתה לי הזכות להשתתף ולהרצות ב"פסטיבל דיור חברתי בינלאומי" ISHF - International Social Housing Festival אשר התקיים השנה בברצלונה, שבו נטלו חלק כ- 1500 משתתפות ומשתתפים מכל העולם.
במהלך שלושת ימי הפסטיבל התקבצו נציגי עיריות וממשלות, נציגי גופים אירופאיים ובינלאומיים ונציגי ארגוני החברה האזרחית כדי לדון בפתרונות של דיור חברתי כמענה לבעיות גלובליות בוערות: מחסור בדיור בר-השגה, מחסור בדיור ציבורי, שוק שכירות פרוץ, התבגרות אוכלוסייה, דרי רחוב, בדידות ומשבר האקלים.
בבסיס הפתרונות שהוצגו הייתה ההכרה ש"הזכות לדיור נאות" היא אחת מזכויות האדם המעוגנות במשפט הבינלאומי ובאחריות המדינה והעיר לדאוג ליישמה על ידי פיתוח מדיניות, קידום חוקים ופרויקטים. אחד הפתרונות שהוצגו בכנס היה הדיור השיתופי חברתי - בעיקר מודל הקו-האוסינג אשר הולך ותופס תאוצה ברחבי אירופה. מודל הקו-האוסינג נותן מענה לאוכלוסיות רגישות: אזרחים וותיקים, משפחות חד-הוריות, אוכלוסיות רווחה, סטודנטים ועוד.
אני עצמי הרציתי על התזה שלי אשר הוגשה למחלקה לגיאוגרפיה ופיתוח סביבתי באוניברסיטת בן גוריון, ועוסקת בדיור שיתופי לאזרחים וותיקים - והשפעתו על המרחב העירוני.
פאנלים רבים בכנס עסקו, מטבע הדברים, במדיניות הדיור של ברצלונה. הכנס נפתח על ידי ראש העיר אדה קולאו אשר הביעה את מחויבותה לקידום דיור נאות לכלל תושבי העיר ברצלונה. מכיוון שמדיניות הדיור מיושמת בעיר הלכה למעשה מזה 8 שנים - בהחלט לא מדובר במס שפתיים, אלא במחויבות של אמת.
עד המשבר הפיננסי העולמי של תחילת המאה ה- 21, מדיניות הדיור הספרדית לא הייתה מכוונת לאספקת דיור, אלא לשמירה על ענף נדל"ן יצרני מתוך תפיסה שהוא "הקטר של המשק". משבר הדיור ב- 2008 השפיע קשות על הכלכלה הספרדית והוביל לשיעורי אבטלה גבוהים ולירידה בצמיחה הכלכלית. תושבים רבים התקשו לעמוד בתשלומי המשכנתא והשכירות ונקלעו לקשיים כלכליים. בעקבות שנים של מדיניות ממשלתית נאו-ליברלית המכוונת להעדפת בעלות על בתים - כיום שיעור הבעלות בספרד עומד על 75.8% מהגבוהים באירופה (בישראל כ-67%), ואילו הדיור הציבורי מהווה רק 2% מכלל מלאי הדיור (באיחוד האירופי – 11% ובישראל – 4%).
תמונה שלי מאחורי קו-האוסינג של דיור חברתי princesa 49 בברצלונה.
בשנת 2015 נבחרה אדה קולואו כראש העיר ברצלונה. אדה, בעברה אקטיביסטית בעלת תפיסות שמאל חברתיות וכלכליות, החליטה לשנות את הפרדיגמה של מדיניות הדיור בברצלונה. בהשראת וינה, פותחה מדיניות דיור לצורך הגנה חזקה יותר על הדייר ובניית דיור בשפע לכולם. מטרות המדיניות: לספק יציבות ומחיר בר-השגה לדיירים קיימים ועתידיים, איזון של שוק הדיור (אשר בעבר נשלט על ידי השוק הפרטי) בין המגזר הפרטי, הציבורי והמגזר השלישי ואיזון מבנה אחזקת הדיור בין בעלות לשכירות. מדיניות הדיור התוותה חמישה יעדים על פי עקרונות שהציע שיין פיליפס בספרו The affordable city (2020), הידועים כ"חמשת ה-S": Supply - אספקה, stability – יציבות, Subsidy -מימון,social dialogue - דיאלוג חברתי ו – sustainability – קיימות.
עיקרי המדיניות נשענים על פיתוח מלאי של דיור בר השגה כדי לענות על צרכי הדיור של אוכלוסיית ברצלונה. להלן מספר דוגמאות לפעולות הננקטות בעיר:
1. הגדלת מלאי הדיור החברתי להשכרה, על ידי בניית דיור חברתי חדש - חיוב בנייה של 30% יח"ד בנות השגה בכל פרויקט נדל"ן רחב היקף, בניית דיור בר השגה בבעלות עיריית ברצלונה - עד 2022 נבנו כ- 6,000 יח"ד על אדמות ציבוריות.
2. ויסות מחירי השכירות הפרטיים - חילוץ תושבים מעליות חדות במחירי הדיור על ידי הצגת אמצעים לשליטה בעליית שכ"ד (Right to housing act).
3. סיוע למשפחות ויחידים בסכנת פינוי וסיוע כספי לחסרי בית.
4. קידום דיור שיתופי - פיתוח דיור בר השגה באמצעות שיתוף פעולה עם ארגוני דיור מהחברה האזרחית, בעיקר על פי מודל "קו-האוסינג" שבו חברי קהילה מתגוררים בבניין/ מתחם ביחידות דיור קטנות וחולקים מרחבים ציבוריים משותפים. העירייה מעניקה חוזי חכירה לקואופרטיב לקרקע, או למבנים בבעלות עירונית לתקופה של עד 99 שנים. עד היום פותחו כ- 900 דירות בנות השגה במודלים של דיור שיתופי מסוג קו-האוסינג ברחבי העיר .
בניגוד למדינות רבות באירופה ולארה"ב של ביידן, מדינת ישראל עדיין לא התעוררה מהאשליה הניאו-ליברלית – תפיסה אידיאולוגית כלכלית-חברתית אשר גורסת שעל המדינה לצמצם ככל יכולתה את מעורבותה במשק ולהניח לכוחות השוק לווסת את היחס בין ביקושים להיצעים. התוצאה לנגד עינינו, כולנו חווים אותה על בשרנו. מחירי הדירות משתוללים. צעירים עוזבים את ישראל כי אין להם סיכוי לדיור בר השגה. ממשלות באות וממשלות הולכות. והמצב רק הולך ומחמיר. לא יכולתי שלא לקנא בעמיתיי האירופאים במהלך ימי הפסטיבל. לקנא – ולהיטען בהשראה.
ערים כמו ברצלונה מעידות שבתקופה יחסית קצרה אפשר לשנות את הפרדיגמה ולקדם שוק דיור מאוזן, תוך כדי דיאלוג אמיתי עם חברה אזרחית. כפי שג'יין ג'ייקובס כתבה, "לערים יש את היכולת לספק משהו לכולם, רק בגלל, ורק כאשר, הן נוצרות על ידי כולם".